ואלמלא הקב״ה עוזרו כו׳. שנאמר העושו יגש חרבו פר״ש בבהמות כתיב כו׳ וה״ה עם לויתן עכ״ל ק״ק דהא לעיל גבי יבטח כי יגיח ירדן אל וגו׳ פריך האי בבהמות כתיב ולא אמר דה״ה בלויתן וי״ל דלענין גבורת הלויתן שלא יהיה יכול לו גבריאל ודאי דיש ללמוד לויתן מבהמות במכ״ש שהרי הלויתן יותר גדול בהפלגה בבריאתו מבהמות בהררי אלף כמ״ש לעיל שפרט הלויתן בבריאה ולא פרט בהמות ועוד נראה לפי המדרשים (שכתבו) [שכתבנו] שבהמות בהררי אלף יהרגו הלויתן בקרניו והוא יהרוג אותן בסנפיריו יש לפרש שאינו סותר דרשה דהכא אלא שבהמות בהררי אלף הן עצמן חרבו של הקב״ה להמית הלויתן וה״פ דקרא העושו של לויתן יגיש אל חרבו דהיינו בהמות שיגיחו בקרניו ובזנבו וכן בהיפך שהוא הלויתן יגיש ויהיה חרבו של הבהמות לשחוט בסנפיריו וניחא השתא דכתיב בבהמות וקאי גם אלויתן ודו״ק:

מוציא הבל מפיו ומרתיח המים כו׳. נ״ל דמרתיח הכא אינו מלשון רותח וחימום ממש אלא מלשון מנין שלא ירתיח כו׳ כדלקמן בפרקין שהוא מלשון קצף העולה כי מתוך הבל שמוציא מפיו במים מעלין המים קצף והוא דמדמה לסיר המרתיח שמעלה קצף ואשקמ״א ברתיחתו ואמר עושה תלמים כו׳ שנאמר אחריו יאיר וגו׳ נ״ל דיאיר הוא מלשון ביקוע כמו מאורת צפעוני ובאורים כבדו וגו׳ שפירשו בו מלשון ביקוע והוא שבשתייתו הוא עושה תלמים ובקועים בנתיב הים ושאמר אינו חוזר לאיתנו עד ע׳ שנין כו׳ הוא כמו שפירש בריש פרקין (להפליג) [להפליא] הבריאה ע״ש מה רבו מעשיך ה׳ כי כל שנותיו של אדם אינן אלא ע׳ שנין והלויתן בשתיה א׳ הוא עושה רושם בים כשיעור הזה ואעפ״כ לא נברא רק בשביל האדם ולזה נסמך לו מאמרם עתיד הקב״ה לעשות סעודה לצדיקים כו׳ וק״ל:

ואין חברים אלא ת״ח שנאמר כו׳. בפרק ב׳ דדמאי פירש הרמב״ם חבר נקרא ת״ח כו׳ נקרא בזה השם כי חברתם זה לזה חברה נאמנת כי היא חברה לשם שמים כו׳ ע״ש:

והשאר כו׳ ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים כו׳. דקדק לומר בשוקי ירושלים כו׳ כי לא יהיו אוכלין בשרו רק במקום קדוש תוך חומות ירושלים כשאר קדשים קלים ורוב הקונים שם בשוקי ירושלים דבר מאכל הוא ממעות מעשר שני שהוא קודש שא״א להוציא רק בדבר מאכל תוך חומות ירושלים ואמר שאף עורו לא יבא רק לשימוש מצוה דהיינו לסוכה ואמר זכה כו׳ לפי שיש בענין לימוד ועשיית המצות ד׳ מעלות יש העושה לשמה ויש עושה שלא לשמה רק לשם גמול מאתו ית׳ ויש שלא לשמה רק גמול מאדם ויש העושה כדי שיהיה נקרא רב וחשוב וכדי לקנתר כמ״ש כל זה בחידושינו בסוף נדרים ולזה אמר זכה שעושה לשמה עושין לו סוכה שהוא מצות סוכה לשמה לא זכה רק לשלם גמול מאתו ית׳ אין עושין לו רק לצל להגן על ראשו מיום הדין שלעתיד ולא סוכה לשמה ואמר עוד כשלא זכה גם לזאת המדרגה רק שעשה לשם גאוה ותפארת לו שיהא נקרא רב נעשה לו ענק לגרגרותיו שאינו עשוי רק לתפארת ולחשוב כפי כונתו ומחשבתו ואמר עוד לא זכה גם בזה רק למדריגה היותר פחותה דהיינו לקבל גמול מאדם נעשה לו קמיע בעלמא שאין בו שום צורך רק לפי הדמיון כדאמרינן לענין שבת ולא בקמיע כו׳ והאי קרא וענקים לגרגרותיך לא כתיב בהאי ענינא וקרא הוא בספר משלי ורישא דקרא כי לוית חן הם לראשך דריש ליה תחת ובצלצל דגים ראשו אלא שהתלמוד קצר הכא ולא הזכיר רק סיפא דקרא וענקים לגרגרותיך והוא כונת הפייטן לקשור לוית צלצל דגתו כו׳ שהרכיב שני הכתובים שנדרשו על הגנת הראש שהא׳ המדרגה שנייה ואמר אחר שהד׳ כתות שזכר יהיו נהנין מן האור של לויתן הנה גם הגוים יהיו נהנין ממנו כי השאר פורסו הקב״ה כו׳ שנאמר והלכו גוים לאורך וגו׳ כמו לעורך בעי״ן שהא׳ מתחלף בע׳ באחע״ה וכמ״ש שהם קרובים בלשון לגבי ר׳ חייא והיינו לעור של לויתן וק״ל:

ושמתי כדכד שמשותיך ארשב״נ כו׳. פירש רשב״ם שמשותיך חומותיך ועיין עוד פירושים אחרים בפרש״י בספר ישעיה ולי נראה לפרש כלפי שאמר ישעיה לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם אמר עוד ושמתי כדכד שהוא אבן טוב המאיר לך תחת שמשותיך שלא תהיה צריך עוד לאור השמש והחלונות נמי אינן לאור אלא לאויר בעלמא כדאמר לקמן לכוי דבי זיקא ופליגי ביה אמוראי בההוא אבן טוב אם הוא שוהם או ישפה והם ב׳ אבנים אחרונים שהם בחושן בטור הרביעי ע״ש אור בגאולה הרביעית שלעתיד שהיא גאולה הרביעית ובשוהם היה מפותח שם יוסף ובישפה בנימין ע״פ כונה זו דבגאולה הרביעית יהיה תחלה אור ישראל ע״י משיח בן יוסף ואורו של ירושלים שהוא בחלקו של בנימין וז״ש להוי כדין וכדין ע״פ שתי הכונות שאמרנו וק״ל:

עתיד הקב״ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על ל׳ וחוקק בהן י׳ כו׳. פרשב״ם דתרוייהו דריש מלשון אקדח דמשמע לשון מקדח ומשמע נמי אבן טוב וכו׳ יש לדקדק אדרשה דשלשים וחוקק בהן י׳ כו׳ ונראה לומר למאי דמייתי בפרק חלק בהך דרשה נמי רישא דקרא ושמתי כדכד שמשותיך שאמר שאבן כדכד המאיר לך לעתיד יהיה כשמשותיך בעוה״ז כמ״ש לעיל מיניה נמי בדמיון השמש בעוה״ז שיש לו שלשים מעלות גם שלשים יום חדש החמה כן יהיה גוף הכדכד בעוה״ב שלשים על שלשים כמ״ש בפרק חלק ואמר ושעריך יהיו חקוקין ומוקדחין באמצע גוף אותו האבן טוב וצדדי האבן יהיו מזוזות ומשקוף וסף של אותו שער כמפורש במדרשות ואמר שתהיה לעתיד החקיקות י׳ רוחב ברום עשרים כמפורש בפרק חלק והוא כשיעור שער ההיכל שהיה במקדש בעוה״ז דהיינו שער ההיכל וע״ז רמז במקרא דמייתי לקמן אשר בנינו כו׳ מלשון בנין דהבנין דלעתיד יהיו האבנים טובות כנטיעים המגודלים כן בנעוריהם כחתיכה ועצם א׳ המזוזות והמשקוף והסף וכזויות יהיו מחוטבות וחקוק בהן כתבנית שער היכל שבעוה״ז שהיה רום עשרים ברוחב עשר ובמדרש ילקוט אמר שעל שער המזרחי שלעתיד אמר ר״י כן והוא סותר את המסקנא דהכא דמוקי לה דוקא לכווי דבי זיקא גם אמר שם שהיה זה התלמיד אפיקורס עד ששקעה ספינתו בעמקי התהום וראה שם כו׳ ע״ש באורך:

ושאמר שנעשה גל של עצמות. פרש״י פרק ב״מ כמת שנרקב בשרו ונפל מזמן רב עכ״ל והוא כענין שאמרו בר״פ מי שמתו הרשעים בחייהם קרויים מתים שנאמר יומת המת חי הוא אלא מת הוא דמעיקרא וע״כ נרקב בשרו מיד כאלו מת כבר בחייו וק״ל:

קוממיות כו׳ כב׳ קומות של אדם הראשון כו׳. דלפי פשוטו הל״ל קוממית בלא וי״ו המורה על הרבים דהיינו ב׳ קומות כדדריש ב׳ קומות של אדם הראשון דלא ניחא ליה לומר על קומתו של כל אדם דהיינו ג׳ אמות ויהיה ב׳ קומות לעתיד ו׳ אמות דכיון דבריאת האדם לעתיד יהיה בריאה חדשה על ידו ית׳ ודאי דשני קומותיו נמי יהיו כקומת אדם הראשון שהיה הבריאה בעוה״ז ע״י ית׳ דהבריאה דבעוה״ב לא תגרע מהבריאה שהיה ע״י ית׳ בעוה״ז ושאמר מאה אמה כנגד היכל כו׳ במדרש ילקוט הביאו קצת בלשון אחר ק׳ אמה כאדם הראשון אין לי אלא אנשים נשים מנין ת״ל בנותינו וגו׳ תבנית היכל כמה הוא היכל ק׳ אמה והוא כמו שאמרנו דלאנשים שיהיו ק׳ אמה לא איצטריך ליה קרא דהבריאה דאדם לעתיד ודאי לא תגרע מהבריאה דאדם הראשון שבעוה״ז ותבנית היכל ק׳ אמה פרשב״ם בבית שני שהיה רום ק׳ אמה וכן פרש״י בפרק חלק דהכי קים לן ועוד פירש שם פ״א שאורך כל ההיכל היה כך ובמסכת מדות תנן ההיכל ק׳ אמה על ק׳ ברום ק׳:

עתיד הקב״ה לעשות ז׳ חופות כו׳. דהחופות יהיו בזכות מצות סוכה שקיימו בעוה״ז כמ״ש במדרשות ובפ״ק דע״ז וע״כ יהיו ז׳ שמצות סוכה כל שבעה ושאמר עושה לו הקב״ה חופה לפי כבודו כו׳ יש לפרש כינוי דכבודו על הקב״ה כי הת״ח הם העוסקים בעוה״ז בכבוד שמים ית׳ כמ״ש כל הנקרא בשמי לכבודי וגו׳ ואמר כי כפי מה שנתגדל כבוד שמים ע״י ת״ח בעוה״ז תהיה החופה לאותו ת״ח לעתיד ואמר עשן בחופה למה כו׳ כי הענן הוא דבר המגין כמ״ש ביוצאי מצרים פרש ענן למסך אבל חופה מעשן שהוא דבר המזיק למה וכן אש שהוא דבר המזיק למה אע״ג דאשכחן נמי במצרים ואש להאיר לילה וגו׳ הרי מפורש בו שם שהיה מועיל להאיר בלילה אבל כאן לא כתב בלילה גם הרי יש בעוה״ב בשאר חופות להאיר מנוגה ולהבה: וענין שכל א׳ נכווה מחופתו של חבירו אוי לאותו בושה כו׳. הקושיא בזה לומר בכל אדם שכל א׳ נכוה מחופתו של חבירו גם קשה הכפל אוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה ונראה לומר לפי שיש לכל צדיק וצדיק שום מעלה ומדרגה בשום מצוה שאין כן לחבירו דוגמא דר׳ חנינא ורבי חייא דפ׳ הפועלים וע״ז אמרו לפיכך הרבה להן תורה ומצות כדי לזכותם וע״כ כל אחד מן הצדיקים אין מתבייש מחבירו לפי שכ״א יש לו שום מדרגה בשום מצוה שאין בחבירו וכ״א מהן נכוה מחופתו של חבירו ר״ל נכוה בשום דבר מצוה מה שאין בו ויש לחבירו אבל אמר אוי לה לאותה בושה ואוי לה לאותה כלימה לאותו איש שאין לו שום מעלה ומדרגה וכיוצא בו ביהושע שא״ל מהודך ולא כל הודך דהיינו שלא היה לו מדרגת משה בחכמת התורה שהוא רמז לפני משה כפני חמה אבל זכה למדרגה אחרת גדולה דהיינו ליכנס לא״י ולכבוש ל״א מלכים אבל מי שאין לו שום מעלה ומדרגה אוי לו כו׳ ועיין קרוב לענין זה בפרק החובל בחידושינו גבי חמרא למריה וטבותי׳ וק״ל:

י׳ חופות עשה הקב״ה לאדם הראשון כו׳. כי קודם שחטא היה אדם למטה כמלאכי אלהים של מעלה שנתעלו בעשר מעלות כמ״ש במדרשות ע״כ אז נתעלה ג״כ אדם למטה בעשר חופות של כבוד ומ״ד י״א חופות ע״פ כונה זו שהמלאכים הם למעלה מי״א דברים אשר זה למעלה מזה והם ד׳ יסודות וז׳ רקיעים נתעלה גם אדם למטה בי״א חופות של כבוד ולפי שחירם אמר לעשות כצורה זאת עולם עם ז׳ רקיעים והוא נתגאה עליהם אמר לו כן כמ״ש במדרשות וכפרש״י בס׳ יחזקאל ושאמר גרוע מכולן זהב כו׳ להפליג הענין כי קודם חטאו היה הגרוע בי׳ מעלות כבודו הזהב ומשחטא נחסר מכבודו אף הזהב כדאמרינן לא היה ראוי העולם להשתמש בזהב לולי בנין בהמ״ק והמשכן:

בך נסתכלתי ובראתי נקבים כו׳ עיין פרשב״ם ול״נ דדריש סיפיה דקרא ביום הבראך כוננו ע״פ מ״ש פ׳ א״ט הוא עשך ויכוננך מלמד שברא הקב״ה כונניות באדם שאם נהפך א׳ מהם אינו יכול לחיות גם מה שפרשב״ם בא״ד כו׳ וקנסתי מיתה כו׳ והיינו תופיך הקבר שהוא חלול כו׳ עכ״ל הוא דחוק ויש לפרשו דה״ק בחלולים ונקבים שברא בו הוא בעצמו קנס המיתה שהוא עלול מהם לקבל המיתה כדאמרינן שאם יפתח אחד מהם או יסתם כו׳ גם אם יתהפך כמ״ש וק״ל: